מקרה שהיה כך היה: בוקר אחד, המתבגר שלי קם עייף והפוך. התנהל לאט, קיטר והתלונן, בקושי הצליח לפקוח את העיניים – שלא לומר לארגן את התיק. בעודי יושבת ושותה את הקפה שלי, עלו בי כל כך הרבה משפטים פנימיים: ״נראה לי שפעם הבאה לא כדאי שתצא לחגיגות בת מצווה באמצע שבוע״ ״אין מצב שזה קורה שוב!״ ״זה היה שווה את זה? חבל שאתה ככה הבוקר״ וגם הלקאה עצמית וחרדה קלה: ״למה לא שמת לו גבול אתמול?! איך הרשית?!״ ״בגללך עוד יקרה לו משהו היום, תראי כמה הוא לא מרוכז…״ ועוד ועוד מילים ביקורתיות, מקטינות

לפעמים הדחף לאוכל הוא רק רצון להרגיש קצת יותר טוב, אכילה רגשית היא לא חולשה – היא סימן שצריך רגע לעצור ולהקשיב לעצמך. אני פוגשת בקליניקה נשים שמרגישות שהן "מאבדות את זה" מול אוכל, הן באות עם מחשבות קשות של הלקאה עצמית, ביקורת ושיפוטיות - "למה אני לא מצליחה להפסיק?", "למה שוב אכלתי כשלא באמת הייתי רעבה?" "אני לוזרית", "כולן מצליחות חוץ ממני".... בגישה האקטית אכילה רגשית היא לא כישלון. זה לא "באג" במערכת" זה לא בעיה שצריך "לפתור", זה - סימן. דרך שהגוף והנפש מצאו כדי להתמודד עם

הפעם הראשונה בה הייתי ממש מודעת לחמלה הייתה בהודו, בטיול הגדול. מצאתי את עצמי במקומות מלאי חרקים, ופתאום החלטתי – אני לא הורגת אף אחד מהם. משהו בגישה הבודהיסטית שרווחת שם חלחל אלי, והרגשתי טוב עם עצמי על הבחירה הזו. כמובן שאז עוד אכלתי בשר, חלב וביצים, כך שהחמלה שלי הייתה מאוד נקודתית… אבל זו הייתה התחלה. אז מהי חמלה? אתן דוגמה מהקליניקה: מישהי מספרת שהיא שוב לא עמדה בפיתוי, שאכלה ארוחת לילה עצומה, למרות שאנחנו עובדות בדיוק על זה, ולמרות שזה כל-כך חשוב לה. בנקודה הזו אני יכול

איך נדע אם מחשבה באמת מועילה לנו או שנכנסנו ללופ מחשבתי? השבוע מצאתי את עצמי בהרבה לופים מחשבתיים, בניסיון לפתור מצב לא נעים דרך עוד ועוד מחשבות. במקרה שלי זו הייתה מטופלת שלא הגיעה לפגישה וגם לא הודיעה. וברגעים כאלה, כשאין לי שליטה, הדפוס הישן שלי מיד מופיע — לקחת את זה על עצמי. במקום להישאר עם חוסר הוודאות - היא תחזור? קרה לה משהו? אולי משהו בתהליך צריך להשתנות? עלו המחשבות מוכרות: אולי פגעתי בה? אולי לא הייתי מספיק ברורה? אולי פספסתי משהו? לפעמים המחשבות שלנו רק מנסות לעזו

אחד הדברים היפים והיצירתיים בטיפול Act הוא למצוא יחד עם המטופל.ת מטאפורה שמסמלת באופן בהיר את הדפוס או הקושי איתו הם מתמודדים. זה מאפשר דרך התבוננות פחות מעורבת בסיפור, במחשבות וברגשות. הנה אחת שאני אוהבת במיוחד כי היא מתחברת לטבע שעבורי הוא מקור השראה. המטפורה הזו נכתבה אחרי יום מפרך במיוחד של עבודה בכרם גפנים של אחי. הגפן בחורף נראית כמעט מתה למראית עין. אבל זו רק קליפה חיצונית, מתחת לפני השטח יש תנועה עדינה, עמוקה ובלתי נראית כמו חיים שנאספים פנימה וכוח שמצטבר בשתיקה. שבוע

היום, רבים מאיתנו מתמודדים עם סטרס ודאגות שמלווים את חיי היומיום. בין אם מדובר בלחצים בעבודה, אתגרים משפחתיים או תחושות כלליות של חוסר שקט, השפעתם על הבריאות הנפשית והפיזית משמעותית. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מיינדפולנס ו-ACT הם כלים מוכחים שיכולים לסייע להפחית את העומס הנפשי ולשפר את איכות החיים. במאמר זה נבחן כיצד השילוב בין השניים תורם להתמודדות יעילה עם סטרס ודאגות יומיומיות. מהו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וכיצד הוא פועל? טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא שיטה טיפולית