כשאני חושבת על השיח הפנימי שלי, אני נזכרת ברגעים שבהם הייתי הכי קשה עם עצמי. המחשבות שהלכו בראשי היו לפעמים כמו ביקורת בלתי פוסקת, שגרמה לי להרגיש פחותה, לא ראויה, או כישלון. זה לא היה נעים, וזה השפיע על ההרגשה הכללית שלי ועל הדרך שבה התמודדתי עם אתגרים. אבל עם הזמן למדתי שדרך השיח הפנימי שלנו אפשר לשנות את ההרגשה הזאת – ולהפוך אותה ליותר תומכת, אוהבת ומכילה. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי על איך למדתי לדבר אל עצמי בחמלה, ולמה זה כל כך חשוב. בנוסף, אני ממליצה בחום להאזין לפרק

מקרה שהיה כך היה: בוקר אחד, המתבגר שלי קם עייף והפוך. התנהל לאט, קיטר והתלונן, בקושי הצליח לפקוח את העיניים – שלא לומר לארגן את התיק. בעודי יושבת ושותה את הקפה שלי, עלו בי כל כך הרבה משפטים פנימיים: ״נראה לי שפעם הבאה לא כדאי שתצא לחגיגות בת מצווה באמצע שבוע״ ״אין מצב שזה קורה שוב!״ ״זה היה שווה את זה? חבל שאתה ככה הבוקר״ וגם הלקאה עצמית וחרדה קלה: ״למה לא שמת לו גבול אתמול?! איך הרשית?!״ ״בגללך עוד יקרה לו משהו היום, תראי כמה הוא לא מרוכז…״ ועוד ועוד מילים ביקורתיות, מקטינות

לפעמים הדחף לאוכל הוא רק רצון להרגיש קצת יותר טוב, אכילה רגשית היא לא חולשה – היא סימן שצריך רגע לעצור ולהקשיב לעצמך. אני פוגשת בקליניקה נשים שמרגישות שהן "מאבדות את זה" מול אוכל, הן באות עם מחשבות קשות של הלקאה עצמית, ביקורת ושיפוטיות - "למה אני לא מצליחה להפסיק?", "למה שוב אכלתי כשלא באמת הייתי רעבה?" "אני לוזרית", "כולן מצליחות חוץ ממני".... בגישה האקטית אכילה רגשית היא לא כישלון. זה לא "באג" במערכת" זה לא בעיה שצריך "לפתור", זה - סימן. דרך שהגוף והנפש מצאו כדי להתמודד עם

היום, רבים מאיתנו מתמודדים עם סטרס ודאגות שמלווים את חיי היומיום. בין אם מדובר בלחצים בעבודה, אתגרים משפחתיים או תחושות כלליות של חוסר שקט, השפעתם על הבריאות הנפשית והפיזית משמעותית. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מיינדפולנס ו-ACT הם כלים מוכחים שיכולים לסייע להפחית את העומס הנפשי ולשפר את איכות החיים. במאמר זה נבחן כיצד השילוב בין השניים תורם להתמודדות יעילה עם סטרס ודאגות יומיומיות. מהו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וכיצד הוא פועל? טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא שיטה טיפולית